בין עשן לצלילים: 6 אלבומים שישדרגו את הישיבות שלכם השבוע

כמו שגשם צריך מרק, כמו שים צריך בירה קרה, כמו ששישי בצהריים צריך שנ"צ – ככה גם קנאביס זקוק לאביזרי עזר כדי להשלים את החוויה. כשהכל כבר גרוס ומגולגל, הרגליים על השולחן ושקיות של ביסלי ובמבה כבר נמזגו לקערה, רק דבר אחד חסר: אף שאכטה לא שלמה בלי מוזיקה מתאימה שתלווה אותה.

אם את אוהבת רגאיי ואם אתה אוהב רוקנרול, אנחנו מרגישים מוזיקה אחרת כשאנחנו מעשנים. לאורך ההיסטוריה מוזיקה וגראס הלכו יד ביד, וזה לא סתם. העישון בהחלט משנה לנו לחלוטין את חווית ההאזנה. כמובן שהדרך בה אנו שומעים את הצלילים נשארת זהה, אבל התהליך שהם עוברים במוח שלנו מהרגע שהם מגיעים לעור התוף שונה בתכלית. הקנאביס משנה את תפיסת הזמן שלנו. הזמן כביכול "מאט", ואנחנו מתפקסים לעומק הפרטים שחולפים מולנו – מוזיקה, ציורים, תמונות נעות – ולכן אנחנו "נכנסים" יותר לעניין. תהיתם פעם למה סרטים מצויירים כל כך מזוהים עם סטלנים? זאת הסיבה.

זמן הוא קצב, ולכן תפיסת הקצב שלנו משתנה אף היא: הכלים הקצביים והשינויים שואבים אותנו לתוכם ואנחנו מתמסרים לחוויה יותר בקלות. ביום-יום, למוח שלנו לא מאד קל לעכל את המוזיקה שהוא שומע – אנחנו טרודים בכמה נושאים במקביל, ולא מצליחים להתמקד בפרטים הקטנים. לעומת זאת, כאשר אנחנו מעשנים לפתע אנחנו מגלים פרטים חדשים, ושכבות עמוקות יותר של המוזיקה נפתחות בפנינו.

יש ז'אנרים רבים עם קשר אדוק למריחואנה, ושתמיד נתפסו כציוות מושלם – היפ הופ, רגאיי, רוק, מוזיקה אלקטרונית על שלל סוגיה ועוד. יש לכך סיבה: פרטים מסויימים במוזיקה נשמעים לנו אטרקטיביים מאד כשאנחנו תחת השפעה, וסגנונות שמדגישים את המוטיבים האלה מושכים אותנו במיוחד. מילים חזקות ובעלות מסר כמו בהיפ הופ, הדגשים הקצביים של טראנסים, או הבאסים ברגאיי – כמעט בכל ז'אנר מוזיקלי יש מאפיין שקולע בדיוק למקום שבו משפיע החומר.

למוזיקה וגראס יש יותר דמיון ממה שאנחנו חושבים: שניהם הוכחו כמרגיעים, גופנית ונפשית כאחד, ובעלי יכולת להוריד את רמת הורמון הלחץ (קורטיזול). שניהם גם טובים לבעיות שינה ומצב רוח ועוד. לכן, לא מפתיע שאמנים רבים כל כך אימצו את הקנאביס כמאפיין בתדמית שלהם, וכתבו שירים רבים עליו, בהשפעתו, ובעקבותיו.

אז מבלי להכביר במילים, הנה רשימה של 6 אלבומים שישדרגו את הישיבות שלכם השבוע:

Peter Tosh- Legalize It (1976)

בשנת 1976 הוציא הזמר הג'מייקני פיטר טוש (שגדל בלהקת הויילרס, להקת הליווי של בוב מארלי) את אלבומו הראשון – Legalize It.

מעבר למילים הפוליטיות החזקות ושירי האהבה היפים שלו, המסר הבולט של האלבום הוא – שחררו את הצמח.

Funkadelic – Maggot Brain (1971)

מסולו הגיטרה הפסיכדלי בפתיחת האלבום, דרך הקצב הפאנקי אך מעורפל לאורכו של האלבום, ועד הרוקנרול ההזייתי שאיתו הוא נחתם – האלבום השלישי של פאנקדליק, מכונת הגרוב של ג'ורג' קלינטון, הוא חוויה תלת מימדית לכל סטלן.

De La Soul – 3 Feet High and Rising (1989)

אז קפצנו כמה שנים קדימה ונחתנו ישר על אלבום הבכורה האייקוני של להקת ההיפ הופ האגדית מהאיסט סייד –  דה לה סול.

מבט אחד בעטיפה ובשם האלבום יספיקו לכם בשביל להבין מה הוא עושה ברשימה הזאת. ואם לא… האזנה אחת תעשה את העבודה. מבטיחים.

Ugly Kid Joe – America's Least Wanted (1992)

שנתיים קדימה ועוד כמה ימים של נסיעה מהחוף המזרחי לחוף המערבי, והגענו לחבורת הגולשים של ugly kid joe.

הקלישאה האמריקאית של ילדי הקולג'ים בשנות ה90, גולשים, סטלנים, עם אווירה נוטפת של רוקנרול, וויד, בירה ופיצה מכל צליל.

Black Sabbath – Master of Reality (1971)

מלכי הסליז מצדו השני של האוקיינוס, אבות סגנון ה"סטונר" (כן, מהסיבה שאתם חושבים). אלבומה השלישי של להקת בלאק סבאת', עם ריפים כבדים וקצב איטי, מזמין אותנו להתמסר אליו עם שאכטה מתוקה בפה.

לשיר הפתיחה, אגב, קוראים Sweet Leaf. מעניין למה.

Zingale – Peace (1977)

ומה לגבי אחד כחול לבן? להקת הרוק המתקדם מהשרון עם השם המרגש צינגלה (או זינגלה, תלוי את מי שואלים), עם אלבום שכולו חגיגה עברית של צלילי סינת'יסייזרים אפופי עשן.

התוכן בבלוג זה אינו מהווה חוות דעת מקצועית, המלצה, תחליף להתייעצות עם מומחה או קבלת ייעוץ רפואי. קנאביס הינו סם מסוכן, כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים, על כל המשתמע מכך. רולינג סטונד אינם מעודדים או ממליצים לצרוך כל חומר שהוא ולא יהיו אחראיים על כל שימוש מסוג זה.